<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ברכות</h1>
<h2>דף יא.</h2>
אני הכותב שמעתי מר' יצחק בן מרון הלוי בברכות. מ"ש מקום שאמרו [וכו'] דא ודא אחת היא, דמטבע ארוך חותמין בו בברוך כיון שמאריכין, ומטבע קצר אין חותמין בו לפי שהוא קצר והתחיל בברוך לא נכון לחזור ולומר ברוך תוך כדי דבור הראשון, וזה בב' המצות כמו ציצת, תפלין וברכות הפירות שהן הודאה בעלמא וכן ב' חתן שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם מטבע קצר שאין בהם חתימה, וב' יצר את האדם בצלמו שמאריך בה יש לה חתימה, ופתיחה כיון שאינה סמוכה לברכה שיש בה חתימה. ושוש תשיש ושמח סמוכות לחברתן. ואשר ברא יש לה פתיחה שאינה נקראת סמוכה לשמח, שכל ז' ימי חופה היכא דליכא פ' חדשות אומר אותה לבדה. וכל ב' השחר מטבע קצר חוץ מאשר יצר. ואלקי נשמה נמי ארוך ומ"מ אין לה פתיחה ולאו מ' סמיכתה לאשר יצר, דמעיקרא לא הוי' סמוכה אלא מפני שהיא הודאה ולא בקשה. ב' המעביר שנה מעיני מטבע ארוך וחותם בברוך. לעסוק בדברי תורה ב' המצות היא ומטבע קצר. הערב נא סמוכה לחברתה לכך אין לה פתיחה וא"ד והערב בו"יו שאינה ב' בפ"ע. ונהי' אנחנו וצאצאנו וצ' צאצאינו, אומרין כן שקבלה לחז"ל (ב"מ פ"ה) כל שהוא ובנו ובן בנו ת"ח, אין התורה פוסקת מזרעו שנ' דברי אש"ב ל"י מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה וע"ע, מאי אמר ה', אני ערב בדבר מאי מעתה וע"ע מכאן ואילך התורה מחזרת על אכסניא שלה. וברכה ג' אשר בחר בנו היא מעולה בברכות ומיוחדת לס"ת, להכי יש בה פתיחה ישתבח אין בו פתיחה דסמוכה לברוך שאמר דפסוקי דזמרא נמי שבח והודאה ואין הפסק. באמת ויציב אין פתיחה שק"ש אין הפסק וגם בעינן למסמך אלקיכם לאמת.
<h2>דף לה.</h2>
יין הנמכר בחנות בפ"הג דורדיא דחמרא דשדו עלי' מיא ושאפו לי' שהכל, כנסאס שהכל. שהרנג וכנגד בפ"הא. חמצי וטלפחי ובקילי ומוגי רטיבי בפ"הא, יבשים ואכלן בחיותיהו שהכל, בשלינן וקליינן בפ"הא.
מספר המינין לברך עליהם חלוקים לששה. חלק א'. על כל המאכלי' שאדם אוכל מברך לפניהם ולאחריהם חוץ מפחות מכזית שאין מברך לאחריו ובירושלמי וכן אם שהה. חלק ב'. מברכין על כל מאכלי' ומשתאות חוץ אם באו בתוך הסעודה. חלק ג'. מברכין על הריח לפניו ולא לאחריו. חלק ד'. מברכין על הנראה חדוש בנס או בטבע לפניו ולא לאחריו. חלק ה'. מברכין על הנשמע לפניו ולא לאחריו. חלק וי"ו. על מצות מברך קודם עשיתם, ולאחריהם אין חיוב ובקצת מברכין אחריהן כענין רשות דמצוה. — ונפרש מנין הברכות שאנו מברכין על אלה החלקים. על מאכלות תשע, ה' לפניהם, המוציא, מיני מזונות, בורא פרי העץ, פרי אדמה, שהכל, ושהכל תכשר גם על מקצת מאכלות ומשתאות שיש להן ב' בפ"ע וד' הראשונות דוקא על מאכלות. וד' לאחריהם, ב' המזון, על המחיה, על העץ ועפ"ה, ועל שאר דברים שאינם מה' מיני פירות דשבח הארץ בורא נפשות, ובורא נ' תכשר גם לברכה אחר קצת מאכלות ומשתאות, אבל בורא פרי הגפן ועל הגפן לא חשבינן דבורא פ"הג בכלל ב' פרי עץ ועל הגפן בכלל על פרי העץ, ואע"ג דברכת הלחם נכללה בכלל בורא פ"הא, מ"מ מטבע אחרת טבעו לה חכמים לומר המוציא לחם מן הארץ והמוציא דאפיק משמע דכ' המוציא לך מים מצור אבל בורא פ"הג ופרי עץ אחת היא. מנין ברכות שתיה ארבע, בורא פרי הגפן על היין ועל שאר מ' שהכל, ולאחריהם על היין ע"הג ועפ"הג ועל שאר מ' בורא נ"ר. ברכות הריח חמש, בורא עצי בשמים, מיני בשמים, בורא עשבי השדה, נתן ריח טוב בפירות ובורא שמן ערב, ואיכא מאן דמוסיף על אלה ששה חלקים. חלק ז"ין, הרגש משוש, ורבנו שמואל אבן חפני ז"ל הזכירו בחבורו שערי ברכות ולא פרשו, ואפשר על משוש תפלין קאמר אליבא דרבנן דבי רב אשי דכל אימת דממשמשי בהו מברכין.
ת"ר קודש הלולים לה' מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן שאסור שיטעם כלום קודם שיברך. ת"ר אסור לאדם שיהנה בע"הז בלא ברכה, דהוי כאלו מעל בקדשי שמים שנ' לה' הארץ ומלאה. ר' לוי רמי כ' לה' הארץ ומלאה וכ' והארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. כל הנהנה בלא ברכה גוזל לקב"ה וכנסת ישראל שנ' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ואביו הוא קב"ה שנ' אביך קנך, ואמו כנ"י שנ' ואל תטוש תורת אמך חבר הוא לא"מ, לירבעם ב"נ שהשחית ישראל לאביהם שבשמים.
<h2>דף לה:</h2>
על שמן זית מברכין בפ"הע, ודוקא היכא דשתי לי' ע"י אניגרון וחושש בגרונו דהו"ל שמן עקר דתני' החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת, דמוכח דעביד לרפואה דשתית שמן אזוקי מזיק, אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע, אבל אי אכל לי' ע"י פת הוי שמן טפל ומברך על העקר ופוטר הטפל.
<h2>דף לו.</h2>
בקימחא דחטי קיי"לן כר"כ כיון דלא רגילי אינשי לספויי קמחא מברכין שהכל, וכן בקמחא דשערי ואקרא חייא שהכל, והוא קורא שבראש הדקל (כ' הגאון בתשובה שיחת הדקלים אשר שאלתם יום שאין בו נשיבת רוח וכשאתה פורס מפה אינה מתנענעה, אם עומדי' באותו יום בין שני דקלים שהן קרובים זה לזה ורואין איך ינועו חריותיהן זה לזה יש לבעלי סוד סימן שמכירין בהם כמה דברים. ושמענו שמר אברהם קבסאי גאון שהי' בשנת אלף ק"מ לשטרות הי' מכיר שיחת דקלים והי' מודיע פליאות גדולות שמבינין האמת. ור' יוסף בר אביתר יסד מנענע בכל יום ששה. ארי"אר צלף של ערלה זורק את האביונות, שזה פרי עצמו ואוכל הקפריסין קליפה הגדילה סביבו, ואע"ג דשומר לפרי נמי אסור בערלה כדיליף מוערלתם ערלתו א"פ, את הטפל לפרי, קפריס לא הוי שומר לפרי, דאי שקלת לשומר לא מיית פרי. רבינא אשכח למר ברר"א דזריק אביונות ואכל קפריסין, ומדלגבי ערלה לאו פירא, גבי ברכה נמי לאו פרי עץ הוא ואין מברך עליו אלא בפ"הא.
<h2>דף לו:</h2>
פלפלי רטיבתא ב"פהא, ועל יבישתא לא כלום דלאו אכילה היא, וכן זנגבילא שקורין אל אנגבר. חביץ קדרה והדומה לו דאית בי' קמחא ודובשא או משחא או מרק אע"פי שהקמח מועט מברכין עליו במ"מ כרב ושמואל דאמרי כל שיש בו מה' מיני דגן מברכין במ"מ, אבל אם נתן בו קמח לדבק ולהקפות המאכל אינו מברך במ"מ כדאמרינן בתבשיל דסילקא דשדי בי' קימחא האי לדבוקי בעלמא עביד.
ואתמר נמי רב ושמואל אמרי תרוייהו. כל שהוא מה' מינים מברכין במ"מ לאפוקי אורז ודוחן, וסלקו בתיובתא לענין אורז דבהדי' תני' הכוסס אורז מברך בפ"הא, טחנו אפאו בשלו בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף בנ"ר. והרב ר' יהודה ז"ל כ' בענין זה כמה מחלוקות הגאונים ולבסוף מסיק כדברי הגאון ר' יצחק בהלכותיו כדמבשל אורז מברך במ"מ ולבסוף בנ"ר דלענין אורז סלקו בתיובתא אבל לענין דוחן קיי"לן כרב ושמואל בתחלה מברך שהכל ולבסוף בנ"ר. ואנן תמהין דהא לאורז ודוחן חד תכסיסא הוא בברייתא וכיון דהשתא דאתותבו רב ושמואל לענין אורז ודאי פרושא דברייתא על פת אורז ודוחן מברך תחלה כמעשה קדרה, כמעשה קדרה ממש דהיינו במ"מ וממילא בדוחן נמי, ואי משום דריב"נ אורז קאמר, לאו משום שקרוב יותר לדגן דלדידי' דוחן נמי דגן הוא ונקט הכא אורז וה"ה לדוחן וכיון דריב"נ נקט הכא רבנן דפליגי עלי' אמרי נמי הכוסס האורז אבל ה"ה דוחן. מיהו בהא דבריו שרירין וקיימין דוקא כדאיתא לאורז בעיניה בתבשיל ולא נתערב בו תערובת אחר, אבל כשיש רוב התבשיל ממין שאין מברכין במ"מ אע"ג שיש בו אורז אין מברכין במ"מ דבהא קיי"לן כרב ושמואל דוקא כל שיש בו מה' מיני דגן מברכין במ"מ אפי' רובו ממין אחר, אבל באורז לא אמרינן הכי, דלא מצינו להו תיובתא בהא. וקמחא דשערי או דחיטי דערבינהו בהדי קמחא דדוחן או גלבונים או אלונים או בשאר דברים שאינן מה' מיני דגן, אי עבדינהו מעשה קדירה מברך במ"מ ולבסוף מעין ג' ואי עבדינהו פתא המוציא וג' ברכות דכל מידי בתר ה' מיני דגן גרירי כרב ושמואל. כללא דמלתא כל ה' מיני דגן מבושלים תחלה במ"מ ולבסוף מעין ג', ואי לא בשלינהו וכייס להו מיכס בתחלה בפ"הא ולבסוף בנ"ר, ועל קמחא דחיטי ושערי מברכין שהכל, ועל קמח של פירות וקטנית אפי' עשה מהם פת שנ"ב, ופת אורז ודוחן בתחלה במ"מ ולבסוף בנ"ר וכן אם בשלם בקדרה, והכוססם מברך בפ"הא.
<h2>דף לח.</h2>
ועל דובשא דתמרי מברך שהכל דזיעא בעלמא הוא ולא דמי' לזיתים וענבים דעקרם לשתיה והתורה קוראתן תירוש ויצהר לכך מברכין בורא פרי... ותמרי דעבידי טרימא מברך בפ"הע דבמלתיהו קיימא כדמעיקרא. שתיתא כשהיא עבה דעבדי לאכילה במ"מ, וכשהיא רכה דלרפואה עבדי לה שהכל.
<h2>דף לח:</h2>
ועל הירקות אומר בפ"הא ירקות דומי' דפת, מה פת נשתנה ע"י אור אף ירקות שנשתנו ע"י אור. אמר אביי זאת אומרת שלקות מברך עליהם בפ"הא. ותניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמוח דר"מ, רי"א יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"ג שלא נמוח, ולא פליגי אלא במצה דבעינן טעם מצה וליכא, אבל בעלמא אפי' ר"י מודה שלקות במלתייהו קיימו ומברכין בפ"הא אפי' תומי וכרתי. קרא חייא, סלקא וכרובא שהכל, וכדשליק להו בפ"הא, וכן כל מידי דלאו אורחא למיכל בחיותיהו מברך שהכל, וכדשליק להו בפ"הא. ארחב"א אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מלוח וברך אחריו תחלה וסוף. שמעינן כל היכא דאיכא כזית בעי ברוכי לאחריו, והיכא דליכא כזית תחלה בעי ברוכי דאסור להנות מהעה"ז בל"ב אבל לבסוף לא בעי ברוכי, ובירושלמי....
<h2>דף לט.</h2>
גרגלידי דליפתא בין פרמי רברבי בין זוטרי בבשול מברך בפ"הא ובחיותיהו שהכל. גזר בין בחיותייהו ובין מבושל בפ"הא ולית בי' משום בשול גוים, עלי גפנים ועלי לולבים שהכל.
ואתבשילא דסלקא ודליפתא בפ"הא, אע"ג דשדי בי' קמחא טפי לאדבוקי בעלמא עבדי לה, ומיא דסלקא ודליפתא ודשיבתא מברכין בפ"הא, דמיא דכולהו שילקי כשילקי דמיין.
<h2>דף מ.</h2>
ברך על פירות ארץ בפ"הע לא יצא, פשיטא לא צריכה אלא לר"י דאמר חטה מין אילן הוא אבל לענין ברכה לא, דלא מברכין בפ"הע אלא היכא דשקלי לפירי איתי' לגוזאה והדר מפיק, אבל היכא דמית גוזאה לא מברך בפ"הע, ובשם רבואתא כל אילן דנתרין טרפיה בסיתוא ופיישין גוזאיה ועיילון מיא בגוזאיה ומהנפיק אטרפיה מיני' אילן הוא ומברכין בפ"הע על פיריה, וכל אילן דיבש בסיתוא וכאלו לגמרי' גוזאיה ואטרפיה והדר פארו משרשין דיליה כגון הני שומשמי פרי אדמה נינהו. ובתוספתא (ספ"ג דכלאים) המוציא עלין מעקרו עשב הוא, מעצו אילן הוא, ואי בר ריחו הוא מברך עצי בשמים דדמי להדס. שוכר קנה דיליה ודאי עץ הוא, ונטעי ליה אינשי אדעתי' דשוכר ומברכין על הקנה ועל השוכר בפ"ע. ואית דאמרי שוכר וקני' דיליה בפ"הא, ולא משום דסבר קנה לאו עץ, אלא אע"ג דעץ הוא, כיון דלאו פירא קמפיק ולא פירא קאכלינן לא מתאמר עלי' בפ"הע אלא פרי האדמה מידי דהוי אשיתא דפרחא. כללא דמלתא כל שאינו פרי אע"ג דמעץ נפיק או מאן דאכיל הקליפין של העץ לא מברך אלא בפ"הא כענין הקפרס בצלף. שומשמי בפ"הא, טחנינהו שהכל. משחיהן וכוספיהן בפ"הא, אמגוזי ולוזי ופוטמי בפ"הע ולבסוף בנ"ר ועל כוספיהן בפ"הא. והני צניבר פירי דארזא נינהו ובפ"הע.
<h2>דף מ:</h2>
בי"ח דתפלה אין מלכות, שאין אומרין מלכות אלא על בריאת עולם ועל המצות כמו מלך שגוזר וכן הי' או כן יהי' אבל בתפלה אנו מבקשים רחמים מלפני קב"ה שיעשה הצריך לנו, וי"א מגן אברהם א"צ מלכות שאברהם ראשון שהמליכוהו ואמר ה' אלקי שמים וארץ, קונה שמים וארץ. וי"א מלך עוזר ומושיע היינו מלכות וכל ברכות י"ח סמוכות לראשונה. וצ"ט למה אמרו מלך ממית, מלך אוהב צדקה.
על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל כגון בשר בהמה ח"וע ודגים ועל החלב והגבינה והבצים, וכן על הפת שעפשה ועל יין שהקרים ועל תבשיל שעבר צורתו כיון שנתקלקל ואינו נהנה כראוי וכן על המלח ועל הזומית פי' מרק של בשר ועל כמהין ופטריות פי' כמהין דברים שגדלים בחלל הקרקע ואין צמחים חוצה, ופטריות דברים שגדלים על הגגות ועצים ואבנים, ועל הגובאי, פי' חגבים טהורים, ועל הנובלות, פי' שהשירן או נפלו קודם שבשלו ועל החומץ אומר שהכל, וקמ"ל אע"ג דשלשה אלה מין קללה ומה"ט לר"י אין מברכין, דמ"מ כיון שהוא נהנה מברך ולהכי איצטריך נמי גובאי. והא דמברכין על החומץ ולגבי י"הכ אמרינן (יומא פ"א) דלא מיתב הדעת ופטור ואמרינן כס פלפלי יבשתא לא בעי ברוכי כיון דלגבי י"הכ לא מחייב וה"נ נימא הכין איכא מ"ד דהכא מיירי בחומץ מזוג דגבי י"הכ נמי מחייב כדאמר רב גידל. וחזי לן דחי נמי בעי ברוכי נהי דלא מיתב דעתי' ובי"הכ ביתובי דעתי' תלי' מלתא דכ' אשר לא תעונה, מ"מ נהנה קצת ואסור להנות בלא ברכה. ויש מחבורתנו מישבין ממה דאמר רב גידל אימר דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי, פי' אם שתה כמלא לוגמיו ולא יותר בהא פטור דלא מיתב אבל שתה הרבה חייב דמיתבא, וכיון שכן ש"מ דחומץ בכלל משקין קיים ולהכי מברך אפורתא נמי אע"ג דלא מיתב שפיר. ולא סלקא שמעתא לפרושם, דאי אמרת כמלוא לוגמיו, שהוא שעור חיוב לכל המשקין, אינו חייב בחומץ, דאזוקי מזיק לי', כ"ש דמזיק לי' אי שתה טובא, אלא ודאי כך אמר הא דאמרת אין הלכה כרבי דחומץ משיב הנפש לא אמרת אלא לשתות פורתא לחולה כמו שעושין להשיב רוחו אם חלש הוא אבל טובא כדרך שתי' לבריא ודאי אסור דפריצותא הוא ואושא מלתא ואתו לזלזולי בצומא רבה, אי נמי הכי קאמר להו לדידכו דמזגי ושתו דס"ל אפי' מזוג שרית, הוי לכו לאסוקי אדעתייכו דוקא פורתא שרית ולא טובא, דהא חזיתו בנפשייכו דחומץ מזוג אם שותה טובא מיתבא דעתא.
<h2>דף מא.</h2>
היו לפניו מינין הרבה, רי"א אם יש ביניהן ממין ז' עליו הוא מברך, וחכ"א יברך על איזה מהם שירצה. אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית, ר"י סבר מין ז' עדיף, וחכ"א חביב עדיף, אבל כשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על איזה מהם שירצה וחוזר ומברך על האחר. אמר רב יוסף כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה: ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. רב חסדא ורב המנונה יתבי בסעודה אייתו לקמיהו תמרי ורמוני, בריך אתמרי ברישא, אמר לי' ר"ח לא ס"ל מר הא דר"י כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אמר לי' זה שני לארץ וזה חמישי לארץ והכי הלכתא. הלכך ענבים תאני' ורמונים המוקדם בפ' מוקדם לברכה, וזיתים ותמרים קודמין לענבים, ותאנה קודמת לרמון. וה"מ בדלית חד מינייהו חביב, אבל אי חד מיניהו חביב, החביב קודם אע"ג שמאוחר בפסוק, דהא אפי' דליתא במין ז' אמרי חכמים חביב קודם כ"ש מאי דאיתי' במין ז' דחביב קודם. וכי איכתיב בהלכות גדולות ענבים קודמין לזיתים, ט"ס הוא. כללא דמלתא: כל שלפניו בפ"הא לאחריו בנ"ר, וכל שלפניו בפ"הע אם הוא מזי"ן מינין דקרא לאחריו מעין ג' על העץ ועפ"הע, ושאר פירות האילן לפניו בפ"הע ולאחריו בנ"ר. ולאחריו דוקא אי איתי' שעור כזית דומי' דברכה לאחריו על הפת כדאמרינן ואכלת אכילה בכזית ופחות מזה לא יברך לאחריו, וה"ה בשתי' דאמרינן ושבעת זו שתי' ושביעה הוא כביצה והוא פחות מרביעית מעט וחזי לן דלא מחייב אלא בשתית רביעית דומי' דאכילת אסור בכזית ה"ה בברכה אחרונה על השתי' לא יברך אלא אם שתה רביעית. והא דאמרינן בערבי פסחים (ק"ז) המקדש וטעם כמלוא לוגמיו יצא ובי"הכ נמי שעור חיוב בהכי והוא פחות מרביעית התם ביתובי דעתא תלי' מלתא והכל לפי גדלו וקטנו דבדידי' משערינן, אבל לענין ברכה אחרונה שעור א' לכולם אמרו רבנן באכילה בכזית, וסברא הוא בשתי' ברביעית דומי' דשתית אסור דמחייב ברביעית. ומדקאמר כשאין ברכותיהן שוות כ"ע מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז למדנו שאין קדימה לברכת בפ"הע לברכת בפ"הא ויקדים החביב, מיהו ודאי בפ"הע ובפ"הא קודמות לברכת שהכל כדמשמע מעובדא דבר קפרא (ל"ט.) דקאמר כיון דשלקות בפ"הא ופרגיות שנ"ב פירא עדיף.
<h2>דף מג.</h2>
על המוגמר מברכין משתעלה תמרתו משעה דבעו אורוחי. על כל המוגמרין מברכין עצי בשמים חוץ ממושק שמחיה בא שמברכין מיני בשמים. וכ' רב האי דה"ה זבאר, חלבא דשונרא ברא, וכיוצא בו מברך מיני בשמים. על משחא דאפרסמא בורא שמן ערב, כשרתא ומשחא כבישא ומשחא טחינה עצי בשמים. כשרתא הוא גאליא ועקרו שמן ומערבין בו כמה מינים מעצי בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כפטום שמן המשחה, ומשחא כבישא שמן שומשמי שכובשים בו ורד ובינפסיג עד שקולט הריח, ומשחא טחינה עם טחינתם נותן עצי בשמים ומוציאין השמן ואין קולט הריח אלא קמעא אפ"ה מברך עצי בשמים.
<h2>דף מג:</h2>
סמלק, הוא יסמין, וחלפי ימא עצי בשמים. הכא לא ידעינן מהו, וכד אתא מר רב אלעזר אלוף מן אספמיא למתיבתא תני לרבנן היכא אינון. על נרקום דגנוניתא הוא חבצלת השרון, מברך עצי בשמים, והגדלה במדבר ויוצא בלא נטיעה: עשבי בשמים. וב' הלכות כ' ורד עצי בשמים, סוסאן עצי בשמים, והיא שושנת העמקים. אהיני רטיבי עצי בשמים, הוא אשכל הכופר. ואהאי מימרא בגמ' כל המוגמרות מברכין עצי ב' אותבינן מהא דתני' אין מברכין על עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ושל קיסר ושל הדס בכ"מ, ואית ספרים דגרסי תיובתא וסלקא בתיובתא, וכן רב שמואל ריש כלה רבי' דר' אחא משבחא לא הי' מברך עצי בשמים אלא על הדס בלבד ואי' ספרים דמשני תני הדס וכל דדמי ליה ולא סלקא בתיובתא. וכ' רב האי השתא לא קחזינא אדם ממתיבתא דמסיק בתיובתא, אלא תני הדס וכל דדמי ליה, ונקטינן אורחא מאי דקאמר בתר הכי מן סמלק חלפי ימא נרקום דכיוצא בהן נמי עצי בשמים אע"ג דרכיך לא איכפת לן דמוציא עלין מעצו הוא, דהא חלפי ימא הכי אינון, והיינו דאמרינן מאי קרא דרכיכי נמי נקראו עץ שנ' ותטמנם בפשתי העץ. ואמר רב אחא ז"ל מדאמר גבי חלפי ימא מברך עצי בשמים דמספקא לן דרכיך, מכלל היכא דאיכא עץ עצי בשמים מברכין. ותני' כה"ג כל שתחלת ברייתו מוציא עלין ירק, מוציא עץ מין עץ, ובצלף פליגי ב"ש וב"ה דדמי לעץ ודמי לכרם. ומברכין על הריח דכ' כל הנשמה ת"י, איזה דבר שנשמה נהנה ממנו זה הריח. וכ' רב האי מאן דמורח באתרוג מברך שנתן ריח טוב בפירות. והני לימני דנפקין השתא מבבל וכן נראנג וריחני דמשחא ובוסמאני מברכין כד עבידן לריח, אבל בשמים דעבידי להעביר ריח בית הכסא, ומשחא דעביד להעביר הזוהמא, ושמן ובשמים דעבידן קמי מתים ושהם לפני ע"ז או במסבת גוים שסתמן לע"ז אין מברכין עליהם ואפי' שמן אפרסמן....
מאן דנפיק ביומי ניסן והוי אילני דמלבלבי פי' שהוציאו פרחים אומר ברוך שלא חסר דבר בעולמו וברא בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם. ולאו דוקא ביומי ניסן אלא בזמן שרואה הפרח פעם ראשון בשנה, ואם לא ראה הפרח אלא אחר שנפל ראה התחלת גדול הפרי אינו מברך.
ואי אייתי לקמי' משחא כבישא או טחינה ואסא בהדדי דתרוייהו עצי בשמים הלכה כרבא מברך על הדס ופוטר שמן אע"ג דשמן זכינו לריחו ולסיכה, מ"מ הדס איתי' לבושם בעיניה, ונוטלו בימין ושמן בשמאל, דעל דבר שמברך נוטל בימינו. הביאו לפניהם שמן ויין, והיינו שמן להריח בו, קיי"לן נמי כב"ה אוחז היין בימינו ושמן בשמאלו ומברך על היין ואח"כ מברך על השמן וטחו בראש השמש ואם השמש ת"ח הוא, וגנאי לת"ח לבשם בגדיו, טחו בכותל, ולא אמרן גנאי אלא לבשם בגדיו אבל בגופו זיעה מעברת לי', ושערו כבגדו דמי. ואם לפניו עצי ועשבי ומיני בשמים יוכל לברך על כולם מיני בשמים שכולל הכל. אמר רב עתידין בחורי ישראל שיתנו ריח כלבנון שנ' ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון. המקום יחיש גאולתנו ויבנה ביתו והיכלו ונזכה לברכו על פירות הארץ בקדושה כדכ' ושלמתי לכם את השנים וגו' ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו' ולא יבושו עמי לעולם.
<h2>דף מד.</h2>
מי שאכל מיני מזונות ותמרים ושתה יין, כשמברך אחריהם מברך על כא"וא בפני עצמו שחלוקים הם בחתימותיהן ואין חותמין בשתים. כלל: כל שהוא מה' מינין דגן ועבדינהו מעשה קדרה בתחלה במ"מ ולבסוף מעין ג' על המחיה, ופרי ממיני אילנות האמורים בקרא גפן תאנה ורמון וגו' בתחלה בפ"הע ולבסוף על העץ ועפ"הע, ועל היין בפ"הג ולבסוף על הגפן ועפ"הג, ועל שאר מיני פירות אילן בפ"הע ולאחריו בנ"ר, ואם אכל מפירות דכתיבי בקרא ואכל גם פירות אילן אחר מברך לאחריהן על העץ ועפ"הע דגם שאר פירות נכללו בכלל פרי העץ. ולדידן חתימת ב' הפירות לאחריה על הארץ ועל הפירות, ולדידהו, היינו לבני א"י על הארץ ועל פירותיה. וחזי לן דלאו בדוכתא..., וביין פותח על הגפן ועפ"הג וחותם על הארץ ועפ"הג, ויש חותמין גם על היין על הארץ ועל פירות. וחזי לן כיון דקבעי ליין ברכה לעצמו דאשתני לעלויא ומה"ט מתחילין נמי בב' אחרונה על הגפן ועפ"הג, ה"נ יש לסיים בשבחו.
<h2>דף מד:</h2>
ועל ביעא ועל מיני כופרא ואמיא בתחלה שהכל ולבסוף בנ"ר דתנן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ב' לפניו ויש שטעון לפניו ואין טעון לאחריו, לאתויי מצות שאין מברכין לאחריו, ולבני מערבא דמברכין כד מסלקי תפלייהו לשמור חוקיו, לאתויי מאי לאתויי ריחני שאין ברכה לאחריו, אבל אירקא ואמיא נמי מברך לאחריו אם שותה לצמאו, אבל אי חנקיה אומצא ושתי לא מברך לאחריו. ודוקא מים שאין בהם טעם ואינו שותן אם אינו צמא, אינו מברך, כיון שאינו נהנה בטעמם, אבל משקין שנהנה מהם אפי' אי חנקיה אומצא ושתי מברך דאף דמכוון לרפואה כיון דאית לי' הנאה מטעמם בעי ברוכי.
ואמר רב האי ז"ל אין הלכה כבני מערבא ולא מברכין כדמסלקי תפלין וכן בפסקא דלא נהיגי רבנן כותייהו, ואי ניחא לאינש למעבד הכי רשות בידו. וברור שכל המצות ברכתן קודם לעשיתן ולא לאחר אלא בתפלין לבני מערבא, וקשי' לן מ"ש תפלין משאר מצות כגון ציצת.
<h2>דף נא.</h2>
(כ' בגליון: המחבר כ' לעיל י' דברים נאמרו בכוס של ברכה אין לדייק מזה דס"ל ב"המז טעונה כוס שהגאון רי"צ מייתי נמי שילהי פ' ג' שאכלו הני מילי דכוס ב"המז ובריש אלו דברים מייתי הי' יושב ואוכל וחשכה לו מ"ש ואין שם אלא כוס א' משלשלין כולן לאחריו משמע דקים לי' ב"המז צריך כוס ומ"מ מייתי בע"פ (קי"ז) בהא דדייק רב חנן ממתני' כוס ג' מברך על מזונו ש"מ ב"המז טעונה כוס דמפרק לי' רבא, ד' כסי תקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד בי' מצוה, כלומר אבל בעלמא א"ט כוס, אלמא ס"ל הכי. ואית לן למימר ההיא שמעתא דריש אלו דברי' לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף דוקא באוכל מבע"י וחשכה לו מ"ש כיון דאיתני לתרוייהו בר"המ והבדלה לא מדחינן חד מיניהו מן הכוס, דודאי למצוה מן המובחר כסא דברכתא בעינן כל היכא דאיתי' שבוחי וחדותא דומי' דקדוש וברכת חתנים, אלא שאין צריך לחזור אחריו בב"המז, והא דדייקינן מברייתא משלשלין כולו לאחריו דב"המז ט"כ (פסחים ק"ה) משום דברישא דההיא ברייתא אתמר הנכנס לביתו במ"ש ומסיים אם אין לו אלא כוס א' משלשלין וכו' שמע מינה דאכתי לא אכיל אלא בא לביתו כשחשכה ואפ"ה אמרינן לי' למיכל ולברוכי ב"המז ולהבדיל בתר הכי כדי שיהי' לו כוס לב"המז, מהא ודאי שמעינן דטעונה כוס, דאי לא, לא הוי שרינן לי' למיכל קודם הבדלה. מיהו מההיא ברייתא דדייק מינה הכי, ל"ק להרב ז"ל, ולא מייתי לה כלל, ולדידי' הנכנס לביתו במ"ש מבדיל תחלה שאסור לו לטעום קודם הבדלה ואח"כ אוכל ומברך בלא כוס, דההיא ברייתא הנכנס לביתו מ"ש ואין לו אלא כוס א', אוכל תחלה ומברך על הכוס ואח"כ מבדיל, וקאמר טעמא משום דב"המז ט"כ, כב"ש אתי' דס"ל לחד תנא הכי הלכך אמרו לאכול לכתחלה אם אין לו אלא כוס א'. ולמאי דאפרק רבא לרב חנן, כוס של ב"המז אין חובה אלא מצוה מן המובחר).
<h2>דף נג.</h2>
הנכנס לחנות של בושם אע"פי שישב שם כל היום אינו מברך אלא פעם א', נכנס ויוצא נכנס ויוצא כמה פעמים מברך כל פ"ופ, דבושם זה נמי לריחא עבידי כי היכא דלירחי אינשי וניתי ומזבני מיני', אבל דמתים, לא לריח עבידא. ומאן דמסגי בין ביממא בין בלילה ומורח ריחא דמוגמר בין מבתי ישראל בין מבתי גוים לא ליבריך דמסבת גוים לע"ז ותנן אין מברכין על נר בשמים ש"מ ושל ע"ז, דישראל נמי לא, דמעוט נשים מקטרן לכשפים ומעוט לגמר את הכלים והוי רובא לא עביד לריח, להכי אין מברכין.
<h2>דף ס:</h2>
הא לך ק' ברכות, י"ט בהשכמה, ציצת, תפלין, ברוך שאמר ישתבח, ג' ברכות ק"ש, י"ט דתפלת שחרית ובסעודה נט"י, המוציא, בורא פרי הגפן, וי"ו ברכות המזון עם ב' היין לפניו ולאחריו הרי נ"ב, ל"ח דת' מנחה וערבית וה' ברכות דק"ש עם המולך בכבודו, וז"ין דסעודת ערבית הרי ק"ב ברכות. וק' ברכות דקאמר לא דק, ויש מחסרין יראו עינינו דלבסוף (הודאה) [הוראה] תקנוה, וברכות היין, ומוסיפין המפיל ח"ש וברכת המוגמר, הרי ק'.
